יש מחזות שלוקח שנים למצוא את רגעם. Driftwood, מחזה הבכורה של השחקנית המוערכת Martina Laird, לקח שני עשורים מלאים כדי להגיע לבמה הלונדונית. נפתח ב-Kiln Theatre בתחילת יוני 2026, הדרמה המרתקת הזו, המתרחשת במועדון ג'נטלמנים בטרינידד בשנת 1956, מגיעה עם סיפור רקע יוצא דופן המעיד רבות על הנוף המשתנה של British theatre.
מחזה שסירב להישתק
Laird, המוכרת בעיקר בזכות שש שנות משחק כדמות האהובה Comfort Jones ב-Casualty, ובזכות עבודת הבמה הנרחבת שלה במקומות כולל Donmar Warehouse ו-Shakespeare's Globe, החלה לכתוב את Driftwood לפני כ-20 שנה. הדמויות, היא מסבירה, פשוט לא הניחו לה.
"כתבתי את זה כי הדמויות והסביבה היו בראשי, והן פשוט המשיכו לדבר אליי," אומרת Laird. "רציתי להבין מה אני מנסה לומר, או מה זה אומר לי."
המחזה מתרחש בשנת 1956, רק שש שנים לפני שטרינידד וטובגו קיבלו עצמאות מבריטניה בשנת 1962. Laird בחרה ברגע הספציפי הזה במכוון. "זה היה זמן שבו כל כך הרבה שאלות היו באוויר לגבי מה יבוא אחר כך," היא מסבירה. "כל כך הרבה אמנים היו חלק מהוויכוח על איך צריך להיראות העתיד. זה היה זמן של תקווה, אופטימיות והגדרה עצמית."
דחייה, חוסן, וגילוי מחדש
כשביקשה Laird לראשונה לשלוח את התסריט לתיאטראות באמצע שנות ה-2000, התגובה הייתה מייאשת. נאמר לה על ידי צוותים אמנותיים שהם "עוסקים רק בנושאים בריטיים עכשוויים", הערה שפספסה בצורה מרהיבה את הנקודה שמורשות הקולוניאליזם שזורות עמוק בתוך בד חייה של בריטניה העכשווית. השימוש העשיר של המחזה בניב הטרינידדי אולי גם הטריד כמה שומרי סף באותה תקופה.
ללא התמיכה הדרמטורגית שהרגישה שהיצירה זקוקה לה, זנחה Laird בחוסר רצון את התסריט למגירה תחתונה, שם ישב יותר מעשור. רק בסמוך לפני המגפה שלפה אותו, וארגנה קריאה בלתי פורמלית בביתה שלה, עם אוכל קריבי ורום. התגובה הייתה גילוי. המחזה עדיין דיבר אליה, אך חשוב מכך, הוא דיבר בעוצמה לכל אחד בחדר.
מהמגירה התחתונה ל-RSC
אפילו עם אמונה מחודשת, הדרך להפקה לא הייתה מיידית כלל. Laird ביקשה הדרכה דרמטורגית מ-Sebastian Born, ובשנת 2024 הוא עודד אותה להגיש את התסריט לפרס היוקרתי Verity Bargate Award, שמנוהל על ידי Soho Theatre. מסלול התחרות התגלה כמשנה-גורל. מתוך 1,700 מועמדויות, Driftwood הוכרז כמקום השני, הישג מרשים שהעמיד אותו בזרקור.
טקס הפרס התגלה כרגע מכריע. נציג ממחלקת הספרות של ה-RSC ניגש אל Laird וביקש ממנה לשלוח את המחזה אליהם. התוצאה הייתה הפקה מלאה ב-RSC's Other Place Theatre בעיר Stratford-upon-Avon בתחילת השנה. כעת המחזה יוצא לדרכו דרומה לסיבוב הלונדוני המצופה שלו ב-Kiln Theatre.
זוהי תזכורת עוצמתית לכך שמחזות שנדחו על ידי תיאטראות בודדים יכולים למצוא את דרכם כאשר קוראים אותם עיניים רעננות רבות בתוך מסגרת של תחרות. המערכות שנועדו לגלות קולות חדשים זקוקות לפעמים לדחיפה מבחוץ.
לתוך עולמו של Driftwood
המחזה מתפתח בתוך מועדון ג'נטלמנים בבעלות בריטית בטרינידד, סביבה המשמשת כמיקרוקוסמוס רב עוצמה של שלטון קולוניאלי. המועדון תלוי בעבודה מקומית, ובעיקר בזו של Pearl ובתה Ruby. מתחים מתחילים לבעבע עם הגעתו של אחיה של Ruby, Diamond, דמות כריזמטית ומחשבנת שאוהבת לסגור עסקאות.
המחזה נקרא במקור All Fours, על שם משחק הקלפים הטרינידדי הפופולרי המשוחק בזוגות. Laird רואה מקבילה ישירה בין הדינמיקה של המשחק לבין היחסים במחזה שלה. "כשאתה משחק, אתה לא יודע אם מישהו שולח אות, מה התוכנית, ועם מי כדאי לך להיות בקנוניה," היא אומרת. תחושת הברית המשתנה והמניעים הנסתרים הזו מניעה את הדרמה קדימה.
בלב ליבו, Driftwood חוקר כיצד אנשים מנווטים מערכות כוח שנטמעו לאורך דורות. הוא בוחן את ההשפעה הפסיכולוגית והתרבותית של הקולוניאליזם, לא כאירוע היסטורי מרוחק, אלא כוח חי שממשיך לעצב התנהגות, זהות ופוליטיקה.
מדוע המחזה הזה חשוב כעת
לפעמים התזמון הוא הכל, ו-Driftwood מגיע ברגע שבו הנושאים שלו מרגישים דחופים במיוחד. בתחילת 2026, אירועים גיאופוליטיים הביאו את טרינידד וטובגו שוב למוקד הבינלאומי. הפלישה האמריקאית לוונצואלה והמאסר של הנשיא הוונצואלי Nicolas Maduro על אדמה אמריקאית הוקלו בחלקם בשיתוף הפעולה של טרינידד וטובגו, שאפשרה מערכות צבאיות ונשק אמריקאיות בשטחה. "ראש הממשלה אמר שזה כדי לעצור מבריחי סמים," מציינת Laird, "אבל ברור שזו הייתה החלטה פוליטית."
ההדים בין 1956 ל-2026 קשה להתעלם מהם. "לפעמים צריך להסתכל אחורה כדי להבין איפה אתה נמצא עכשיו," מהרהרת Laird. "אם אתה חי תחת מערכת אחת במשך מאות שנים, ההשפעה לא פשוט נעצרת כשאתה הופך לעצמאי. הרעיון שהשנה 1956 היא רק היסטוריה, משהו שקרה בעבר, אינו נכון. המערכות שהיו קיימות ממשיכות להשפיע פסיכולוגית כי הן מוטמעות תרבותית ולעתים קרובות מתבלבלות עם מסורת."
ההבנה הרב-שכבתית הזו של כיצד העבר מהדהד דרך ההווה היא שנותנת ל-Driftwood את משקלו הרגשי והאינטלקטואלי.
Martina Laird: שחקנית הופכת למחזאית
המסע של Laird משחקנית למחזאית לא היה מוסכמתי כלל. הקריירה המשחקית הנרחבת שלה, המשתרעת על פני טלוויזיה, קולנוע ובמות תיאטרון מרכזיות ברחבי בריטניה, העניקה לה הבנה עמוקה של מבנה דרמטי, אפיון ועוצמת השפה. חוויה זו מורגשת בבירור ב-Driftwood, שמבקרים שיבחו אותו על האפיון הצבעוני ועל המוזיקליות של הדיאלוג שלו.
נכונותה לשאוב ישירות מהניב ומהקצבים של הדיבור הטרינידדי מעניקה למחזה קול ייחודי המייחד אותו ממרבית הכתיבה החדשה המיוצרת על במות בריטיות. זה הסוג של יצירה שמרחיבה את מגוון הסיפורים והצלילים שהקהל פוגש בתיאטרון של לונדון.
האם כדאי לקנות כרטיסים?
Driftwood הוא הסוג של מחזה שמתגמל קהל המחפש משהו מעבר למוכר. עם ביקורות חזקות מהסיבוב ב-RSC, סיפור מקור מרתק ונושאים המהדהדים עם הרגע הפוליטי הנוכחי, יש לו את כל המרכיבים של הבאת-להעברה לונדונית חיונית. ה-Kiln Theatre בקילבורן ביסס את עצמו כאחד מהמקומות המרגשים ביותר בבירה לכתיבה חדשה ומגוונת, מה שהופך אותו לבית האידיאלי להפקה זו.
הכרטיסים לסיבוב ב-Kiln Theatre צפויים להיות מבוקשים מאוד בהתחשב בתשומת הלב הביקורתית שקיבלה המופע ב-Stratford-upon-Avon. אם אתם מתעניינים בכתיבה חדשה עוצמתית, בסיפורי הדיאספורה הקריבית, או בתיאטרון המחבר עבר להווה בדרכים מעוררות מחשבה, Driftwood צריך להיות גבוה ברשימה שלכם.
מחפשים עוד מחזות שאסור לפספס בלונדון? עיינו ברשימות המלאות שלנו של הצגות נוכחיות ועתידיות כדי למצוא את חוויית התיאטרון הבאה שלכם.
Susan Novak has a lifelong passion for theatre. With a degree in English, she brings a deep appreciation for storytelling and drama to her writing. She also loves reading and poetry. When not attending shows, Susan enjoys exploring new work and sharing her enthusiasm for the performing arts, aiming to inspire others to experience the magic of theatre.
Stay in the spotlight
Get the latest theatre news, reviews and exclusive offers straight to your inbox.
